אני סלומיי, האחות הבכורה של משה, 10 שנים הבדל
ולמרות הכל הוא היה בראש יותר גדול ממני.
הוא הפינה השקטה שלי, תמיד הייתי יכולה להתייעץ איתו.
אני אמא ל- 5 בנים והוא היה קורא לי "המלכה".
יום שבת אחד הייתי צריכה ללעת לביה"ח עם אחד מהילדים הייתי צריכה שמישהו ישמור על הילדים והתקשרתי למשה יום שבת ממש מוקדם, (מי שמכיר את משה לא כל כך מומלץ להעיר אותו בשבת בבוקר), למרות זאת ענה לי.
ותוך כמה דקות היה אצלי עם לואיזה.
איך משה הסתדר עם 4 בנים קטנים:
1- קרא להם מחבלים קטנים.
2- מזל שלואיזה הייתה.
באיזהשהו שלב החלו ללמד אותם לעמוד ב-ח'
ונתן להם הוראות כחיילים והוא מפקד.
משה היה המודל לחיקוי לבנים שלי.
סלומיי, אחות.

לפני שנתיים השתחררתי מהצבא וכמו כולם חטפתי את הכאפה הראשונה, היה לי שירות מדהים ולא ידעתי איך להתחיל את החיים האמיתיים.
התחלתי לעבוד בעבודה שלא אהבתי, עשיתי פסיכומטרי כדי לסמן וי ועוד המון דברים שעשו לי רע.
בזמן הזה הייתי בלחץ כי לא ידעתי אם אני עושה את הדברים כמו שצריך או לא, חיפשתי אישורים מהסביבה וחשבתי רק על זה ולא על עצמי,
ברגע שמשה הבין שאני לא אני, הוא הרים אותי למעלה, דחף אותי לעשות מה שעושה לי טוב ולא ללכת לפי הספר, דחף אותי לצאת ולהנות ודחף אותי למה שנכון לי. בזכותו אני מי שאני היום, בזכותו הפכתי את כל החיים שלי ב-180 מעלות והתחלתי לחיות את חיי כמו שאני רוצה.
זה בדיוק מי שמשה היה כבן זוג, הבן זוג הכי תומך, מכיל, אוהב ומחבק שתמיד שם את האושר שלי מעל הכל.
לואיזה, בת הזוג.

משה היה אמור להכנס מ"פ בבא"ח כשהייתי צוער בבה"ד 1, וממש רציתי להיות מ"מ אצלו.
כמובן שהוא השקיע ועשה לנו ראיונות במאלא, והיה ממש מוזר לראות אותו פתאום עם תיקיות ודפים.
כשהתחילו לדבר על שיבוצים פתאום משה מתקשר אליי עם הקול הנעול שלו: "אדמוני, תהיה חד, יש פרפריות חזקות שרוצים אותך בביסלח- אל תשתף פעולה!"
איזה מפקד היה מתקשר ככה לצוער ללחוש לו על האוזן..אלוף העולם כמו תמיד..
בהמשך שובצתי לקורס מכים בביסלח.
ביום של הטקס סיום קקצ, הוא התקשר לברך על סוף הקורס, והתנצל שלא תמיד דברים קורים כמו שתכננו.
מפקד ולוחם אגדי🔰
#גםאניחיילשלמשהבראון🔰

אהובי
החיים שלי
הגולני שלי
אני מודה לך על 23 שנות האושר שהענקת לי.
כשהצטרפת לצבא וליווינו אותך היינו מאוד גאים, וגם אתה.
אפילו קראתי לאלוף גולני ואמרתי לו לשמור עליך.
שלחת לי תמונה שלך במדים, התחבאת בשירותים.
כשהצטרפת לגולני פחדתי שתבלה בכלא כי אתה אוהב לישון, לאכול וליהנות
וכשחזרת הביתה לראשונה ישנת וישנת והיית מאוד ממושמע.
הפכת לגבר בני,
עלית במדרגות בצבא במהירות והיית מאושר.
כאשר למדת את קורסי מ״פ שלך גילית את הגיבורים שלנו בהערצה ואהבת ללמוד אסטרטגיות מלחמה.
במהלך 5.5 השנים האלה בצבא פרחת והצלחת לתת כל מה שהיה לך, להקשיב ולאהוב אחרים.
תמיד דאגת לשלומם של חייליך.
אהבתי שהיית מספר לי את זה כי היית כל כך מתלהב כשסיפרת לי הרגשתי שאני חיה את זה.
כשנכנסת לעזה אמרת לי שלא אוכל להתקשר אליך או לראות אותך
אמרת לי לפחות חודש, אבל לא אמרת לי לנצח.
אמרת לי אל תדאגי אני אחזור.
חוץ מזה, החיילים שלך , החברים שלך מהקורס מ״פ, כולם אמרו משה לא נופל.
חיים שלי אני לא יודע איך אתמודד עם הריקנות הזו.
אבל דע לך שאני אדאג להמשיך את עבודתך למען החיילים
אני אמשיך להילחם על עם ישראל
כי נתת את חייך למען המדינה הזו
וגם אני אלחם עד הניצחון כי זה מה שרצית.
הבן שלי הגולנצ׳יק שלי, אני מאוד גאה בך.
חיכיתי לסוף המלחמה שתספר את זה אבל השם החליט אחרת
אני יודעת שמגן עדן אתה שומר על עם ישראל.
מרלין מרים, אמא.

שבוע תרפלים במ״פ מג״דים
מחלקת ה5 של בראון ת״פ של אחת הפלוגות הרובאיות.
לקראת יציאה לאחד התרפ״לים, הגענו לח' של תדריך פלוגתי של אחת הרובאיות שהיינו תחתיה עם בראון.
מתחילת התדריך המ״פ התנהג אלינו בצורה לא יפה והמשיך אחר כך גם בכך שהוא דיבר לא יפה לכמה חיילים, לבסוף גם העיף אחד מאיתנו מהתדריך על איזו שטות. לבראון נגמרה הסבלנות ואז הוא פשוט קרא ״חמישיות בואו״ ועזב את הח' הפלוגתית באמצע עם כל המחלקה וצעק ״אף אחד לא ידבר למחלקה שלי ככה״.
מקרה מאוד נדיר שמ״מ יוצא נגד מ״פ ככה בפומבי מול החיילים אבל שמישהו העז להתנהג או לדבר לא יפה לילדים של בראון הוא לא היה רואה בעיניים ולא משנה מי זה היה ואם היה צריך הוא גם היה שורף את העולם בשבילנו..
וככה פלוגה שלמה מסתכלת בהלם על אחת המחלקות הכי מגובשות בגדוד הולכת יד אחת אחרי המ״מ שלה ועוזבת את הח' באמצע.
החמישיות של בראון🐲

אני לא אשכח לעולם את היום הולדת שלי בגיל 19. ארגנתי יום הולדת ולילה לפני רבתי עם כל החברות שלי. כמובן שלחגוג כבר לא עניין אותי בטח לא שאין לי עם מי. החלטתי שאני מבטלת ורשמתי בלילה שאין יום הולדת. בבוקר משה הופיע אצלי כבר ב-8 בבוקר אחרי שהניסיונות של אמא שלי, לא צלחו. לא רציתי לדבר איתו כי ידעתי שינסה לשכנע אותי לעשות יום הולדת. משה כמו משה לא וויתר ואמר שלפחות ארד למטה ואתן לו לברך אותי. הסכמתי וכמובן שהוא לא הסתפק בלברך אותי. העלה אותי לאוטו והתחלנו לנסוע לשים את הדברים במקום שהתברר לי שהיו לו כבר באוטו. משה החליט שתהיה יום הולדת גם אם נחגוג רק אני והוא. כמובן שהוא דאג שכולם יבואו כולל החברות שרבתי איתן כדי שאהיה מאושרת. זה כל מה שעניין אותו, שאסיים את היום הולדת שלי שמחה ״עד שהוא כבר פה ביום שלי״.
משה הוא חבר אמת שתמיד היה שם בשבילי ודאג לי, האח הגדול שלא היה לי. משה יהפוך עולמות כדי שלכולם מסביבו יהיה טוב. הצרפתי שלי עם הלב הכי טהור אוהבת אותך ואזכור אותך לעד.
לורין, החברה הכי טובה.

היינו בבאח 5 חיילים נשואים במחלקה. משה היה דואג לנו בצורה הכי מטורפת שיש.
לא סגרנו שבתות כמעט, הוא דאג שנהיה עם פלאפונים (בטירונות!), בהמשך הוא אפילו זרם איתנו שנצא בימי חמישי בסוף הלוז בלי שעות שינה בלי כלום.
איך אלכסיי היה אומר- כולכם פינצ'רים, רק בר-און פיטבול.
לא אשכח איך בחמישי אחד הייתי חייב לצאת והיה מטווחי רימונים. משה הכניס אותי ראשון כדי שאצא.
נכנסתי לבטונדה. משה הגיש לי אבן קטנה ליד ופתאום העיף אותה וצעק "רימון בעמדה!!".
קפצתי החוצה ונשכבתי על הרצפה לפי תרגולת, וכמובן משה הנעול הזה נשכב עליי כולו.
זרקתי את הרימון די עקום וחיפשנו את הרימון גולם בשיחים..שעה חיפשתי ואיכשהו בשנייה שמשה חיפש הוא מצא אותו.
#גם אני חייל של משה בראון🔰

ביולי 2022 אני ומושון טסנו ליוון, טיסה ראשונה שלנו ביחד בהחלט אירוע מכונן.
הגענו ובאמת היה טיול מהמם, החלטנו שנעשה משהו קצת יותר מיוחד ובמקום לרבוץ במלון הכל כלול שלקחנו ניסע לטייל ולגלות את הנופים של יוון.
שכרנו רכב (ידני יש לציין) ועשינו תחקיר לראות לאן אפשר לנסוע.
ביומיים הספקנו לעבור את כל יוון מצפון ועד דרום עם 8 שעות נסיעה ביום, באחד הימים רצינו להגיע לחוף מטורף שראינו כשהגענו הייתה ירידה נורא תלולה אבל אמרנו שנתמודד עם זה אחר כך.
אחרי שהיינו בחוף ונהנו חזרנו לרכב כדי לחזור למלון אבל מי מאיתנו נהג על ידני מתישהו אחרי שהוציא רישיון? אף אחד...
העלייה הייתה כל כך תלולה שהיינו תקועים בה.
התקשרנו לכל מי שאנחנו מכירים שיכול לעזור לנו ומשה כל כך התעקש לעשות את זה בעצמו.
פעם אחר פעם עלינו והתדרדרנו במשך שעה, מי שמכיר את משה יודע שכשהוא רוצה משהו אין מצב בעולם שהוא לא יצליח להשיג אותו.
אז אחרי שעה של ניסיונות, הרבה עצבים ותסכול משה הצליח להוציא אותנו משם, לעולם לא אשכח את הניצחון שהיה לו בעיניים.
לואיזה, בת הזוג.

למשה היו דימויים ומשלים מעולם אחר.
פעם קמנו עייפים- הוא אומר לנו בוקר טוב מחלקה 4! אנחנו בקושי עונים. אז הוא אומר לנו, אתם נשמעים כמו אופנוע כזה ישן שאתה מנסה להניע אותו והוא משתעל ואז שוב ושוב עד שפתאום הוא שואג וצועק!
וכל זה כמובן בתנועות ידיים שלו..
אז בוקר טוב מחלקה 4!!
כמובן שענינו בכל הכח- בוקר טוב המ"מ!
פעם אחרת היינו לפני משימה מאוחר בלילה וכל הקלעים עדיין היו במטווח שלהם. הוא עשה לנו ח' ואמר לנו- "חבר'ה, הקלעים עומדים לחזור גמורים מהמטווח, אני חייב אותכם שתרתמו אותם, שתנעלו אותם, לא יודע איך תעשו את זה, מבחינתי תבנו כאן פסל של קלע!"
#גם אני חייל של משה בראון🔰

משה היה יצירתי וגאון ברמות.
פעם אחת ביום הכנה לקקצ בגדוד הוא סיפר על מה זה להיות מ"מ.
הוא סיפר שהוא נכנס למחלקת ה-5 והתחיל להעיר ללוחמים על גומיות למטה. הם אמרו לו- משה אתה מעליב אותנו, זה המסורת שלנו..
אז הוא אמר להם- בואו נעשה עסק, אני לא אומר לכם, ואתם לא מורידים. ואם אני רואה מישהו עם גומיות למטה אני אומר לו מילת קוד- 'פסיפלורה'- ומיד הוא מרים..
איש עסקים ממולח הוא היה..
#גם אני חייל של משה בראון🔰

אני זוכר שהיינו באימון בצאלים, היה שבוע קשה של מ"פ מגדי"ם, כל השבוע התאמנו כמו מטורפים משה דרש מאיתנו סטנדרט גבוה בכל הפרמטרים, איך הוא תמיד אמר שמפרגנים למחלקה זה אתם ושהפוך זה עלי אהב אותנו כל כך, אחד אחד. במ"פ מגדי"ם יש הרבה מסדרי ציוד של המג"ד תמיד משה דרש מאיתנו להיראות הכי טוב, הכי משופצרים, והכי נעולים, דרש מאיתנו להיות כמוהו, איך הוא אמר לנו "אני כמו סוס שאני מתחיל לדהור קדימה אף אחד לא יכול לעצור אותי ואני רוצה שאתם תהיו איתי". תמיד רצה בטובת כל המחלקה.. אז באחד הימים של השבוע הזה, חזרנו בערב לבסיס אחרי כמה שעות של תרגיל קשה וארוך, חזרנו לארוחת ערב והיינו צריכים לצאת בחזרה לתרגיל לכל הלילה, והארוחת ערב שהביאו לנו, הייתה בושה של ארוחה, לא היה מה לאכול, ואז משה הסתכל עלינו מיואשים מהדבר הזה וכועסים מאוד. למשה זה לא הפריע שלא הייתה באמת ארוחת ערב אבל הוא גם כעס כי לחיילים שלו לא היה מה לאכול אחרי תרגיל ולפני תרגיל. מה שהוא עשה הוא פשוט הזמין פיצות לכל המחלקה, לאיזה 20 איש פשוט הזמין לנו שלא נהייה רעבים ושנצא לתרגיל הזה מחוייכים ועם אנרגיה. איזה לב יש לו. בסוף שאכלנו, אנחנו המחלקה אמרנו שנשלח לו כל אחד כסף בביט, שלחנו לו אבל הוא לא אישר אף לא שקל אחד. הוא אמר "מה אתם דפוקים פעם אחרונה שמישהו מעביר לי כסף על הפיצה זה מגיע לכם" זה היה משה, לוחם על, גיבור על, לב ענק, ובן אדם שלא רק במלחמה אתה יכול ללכת אחריו בעיניים עצומות אלה לכל מקום שהוא היה הולך
מחלקת ה 5 💚💛
#גם אני חייל של משה בראון🔰

לאחר 29 ימים שמשה היה בלחימה ברצועת עזה בסבב הראשון, הוא יצא להתרעננות. החטיבה לא יצאה הביתה וכמובן שגם לא הוא כי נאה דורש נאה מקיים.
כמה ימים לפני כן הוא שלח לי הודעה ואמר לי שמתאפשר שנישן לילה אחד ביחד ואני שמחתי כמו ילדה קטנה שהביאו לה ממתק, אירגנתי את הכל, דיברתי עם המפקדים שלי במילואים, עם המשפחה וכל מי שרק היה סביבי.
באותו יום שהוא יצא מעזה נסעתי מהקדמית של גולני שנמצאת בעוטף עד לחדרה בתחבורה ציבורית כדי להביא את הרכב של ההורים שלי (שלקחתי ל-5 ימים והשארתי את אבא שלי בלי רכב).
בשעה 19:00 כשאני בדרך חזרה לבסיס הוא מתקשר אלי ואומר לי תגידי ניצלת את הזמן לצאת לאפטר או שאת פנויה ב1:30 בלילה ? ואני כמובן מבחינתי פנויה בכל דקה ביום בשבילו.
ברגע שהוא סיים ישיבה עוד לפני מקלחת ולפני הכל הוא נסע אלי במשך שעה כדי שנוכל להיות ביחד 6 שעות אחרי חודש.
יום לאחר מכן היה היום המקורי בו תכננו לישון ביחד אבל גם באותו יום היה ערב פלוגה, הצבא סגר לנו צימר בערד אז אמרתי לו שאגיע לצימר אתקלח ואלך לישון ושיעיר אותי כשהוא מגיע, אבל משה כמו משה התעקש שאבוא איתו לערב פלוגה (אין פאדיחה כמו להיות בת זוג של מ"פ בערב פלוגה).
חזרנו מהערב פלוגה ובוקר למחרת המשפחה שלו באה לבקר אותו, אחרי שהמשפחה הלכה התחלתי לארוז את הדברים שלי כדי לחזור חזרה לבסיס, משה הסתכל עלי ואמר לי לאן את הולכת ? יש לנו עוד לילה ביחד בהפתעה.
יום לאחר מכן נפרדנו לדרכנו ובערב פגשתי אותו בשטחי הכינוס לפני הכניסה לעזה, הפעם האחרונה שראיתי אותו.
הסיפור הזה הוא התמצית של איזה בן זוג משה היה, למרות כל הקושי והחוסר בזמן והאחריות שמוטלת לו על הכתפיים הוא תמיד היה שם בשבילי ותמיד עשה הכל כדי שאהיה מאושרת, הוא ללא ספק הבן זוג הכי טוב שיכולתי לבקש.
לואיזה, בת הזוג.

עוד אחד מעשרות הסיפורים על משה שעלה לי היום לראש. אחרי המסע כומתה יש עוד איזה שבוע שבועיים בבאח לפני הגדוד, באחד הימים עשו ערב פלוגה מושקע בטירוף עם מלא בשר.
כמובן אנחנו בתור מחלקת בייניש מנסים להבין מאיפה מגיע כל דבר ודבר לראות שהכל בסדר.
משה באותו בוקר בא אלי ולעוד חבר מהמחלקה ואומר לנו תקשיבו אתם עכשיו נוסעים עם הסרספ לעשות את הקניות לראות שהכל באמת בסדר וזה למרות שהסרספ כבר מכיר אותנו בדיוק איזה כשרות אוכלים.
הוא פשוט רצה שנראה בעיינים שהכל בסדר זה מה שהיה חשוב לו.
האכפתיות שלו בנושא הדת עם המחלקה שלנו ראוי להערצה.
נזכור אותך לעד 🔰
בייניש נוב 20
#גם אני חייל של משה בראון🔰

משה..
תמיד אתה היית הראשון להיות בכל מקום שאליו הגעת ולא סתם התקדמת לתפקיד הזה כי כבר שהיית קצין שלי ידעתי שתגיע רחוק בצבא זה ישב עלייך וזה כל-כך אפיין אותך החתירה למגע, רוח הקרב, הלחימה עד הניצחון, שאיפה למצוינות, מסירות וטוב לב. את זה אני מנסה לרשום בדרך להלוויה שלך אבל אני בטוח שכ״כ הרבה אנשים יגיעו לחלוק איתך כבוד אחרון. אותי גידלת להיות בעל רצונות גדולים, לימדת לא לוותר,
ואותי לימדת ללכת קדימה להיות תמיד מוביל בכל מקום בחיים.
ידוע בקרב המחלקה כי כל ראשון, שהייתי מגיע לבסיס הייתי מושחר כי כבר הגעת לבסיס וכבר צריך לארגן תיק לעוד שבוע בשטח כי בגולני זה כל ההכשרה להיות באוהל בשטח..
הייתי בא ואומר לך משה בבקשה תן לי לרדת מלוחמה זה לא בשבילי קשה לי אני לא מסוגל אני מרגיש שמיציתי את זה ולא בא לי להיות לוחם.
אבל משה מדבר ואני מקשיב אחרי מה שאמרתי לו וזה היה בתדירות שהייתי גם לפעמים צועק את זה בשטח ומשה היה קולט את זה וישר מתעצבן ואומר לי אלחנן אל תוריד את רוח הלחימה אני יודע שאתה מסוגל רק תאמין כי אני מאמין בך.
והיו רגעים שהיית לוקח אותי מעשן איתי סיגריה, (לא משהו שהוא רגיל בהכשרה קצין וסיגריה), ובמיוחד לא אצלך שהיית משה הנעול והפרצוף הרציני. אז ככה היית אומר לי במילים המדוייקת של משה: "אלחנן תקשיב אני התחלתי את המחלקה עם 30 לוחמים ואני אשאר עם המחלקה הזאת עד סוף ההכשרה 30". וכן זה קרה! רק 2 ירדו וגם זה כי הם נפצעו בדרך אבל תדעו משה עמד במילה שלו ואף אחד לא וויתר מעצמו, ואני גם לא וויתרתי והכול בזכות הכוחות והגאולה והנשמה האדירה שיצאה ממנו..
אגלה גם סוד סיימתי את כל השירות שלי כלוחם יצאתי לקורס מפקדי נמר ועוד המון חוויות מהשירות שלימד אותי כל-כך הרבה עליי, שלבסוף זכיתי להיות מצטיין בקו האחרון שלי בשירות זה היה בקו עזה איפה שהכל התחיל ב7.10 הארור וזה גם איפה שנלחמת בגבורה. ה׳ נתן ה׳ לקח אותך לידו בכיסא הכבוד.
האמנת בנו עוד לא לפני שפגשת אותנו ידעת אתה איפה להיות תמיד, לכל חייל נגעת בלב, ידעת איפה אני עוזר איפה אני נותן את המילה הנכונה שכן מרימה אותך לנסות עוד..
וכן היו איתנו אנשים נשואים עם ילדים שהתמודדת ומה אתה היית בן 20, אבל הבגרות והרצונות שלך היו מעבר לכל דבר מוכר, היו לך יכולות שאין אף אחד לא יכול לתאר כי היית אגדה.
אף פעם לא וויתרת ואף פעם לא אמרת לנו פה זה נגמר, כל רגע שלך איתנו הייתה פשוט לנצל את השניה להתאמן בשביל המלחמה הבאה. בשבילך החיים הם השניה שאתה חי אז אתה צריך לפעול בו. לגרום לכך לעשות שינוי בגישה בחיים זה היית אתה כי ידעת מתי עכשיו צריך לתת את המילה הנכונה או מתי צריך להיות שם ולהיות עד אחרון האנשים בשביל להקשיב ולשמוע לכל אחד.
כל אחד שהיה בהלוויה סיפר אמר שהיית פשוט ללא מעצורים הלכת וחיפשת איפה צריך להיות עכשיו אני לא מפסיק עד שבכל עזה יהיה מונף דגל גולני ודגל ישראל בגאווה.
חתרת למגע וישר ששמעת בקשר על התקלות אתה זה שהיית ראשון להיות שם חיפשת איך אני נמצא שם בשבילם כי מה כולה לפני שניה סיימת לפקד על פלוגה של לוחמים וישר כבר חיפשת איפה אני יכול להכנס.
לעשות את הכי טוב ואם זה לא 100% בוצע אתה לא תפסיק כי פשוט היית משה האיש והאגדה ככה כונתה אצל כולם. לא רק אנחנו היינו קוראים לך ככה כולם נתפס השם בר-און האגדה💔🤎🔰
#גם אני חייל של משה בראון🔰

שיחה אישית אחת איתו שחקוקה לי במוח וצרובה בתודעה שלי לעולם.
שיחה שאחריה כבר נהייתי אדם אחר.
באחד הימים בהכשרה, הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר, באתי למשה שהיה המ"מ שלי, "אני חייב לשבת איתך לשיחה".
אחרי כמה דקות אנחנו יושבים לדבר.
ואני יושב מול משה שעד אז היה בשבילי המפקד הקשוח שלא מתפשר שישגע אותך על הכי קטנות.
ומשה מסתכל לי בעיניים ואומר: "תשפוך".
ואני מתחיל לדבר. שקשה לי, שאני לא מרגיש שייך, שאני לא לוחם, שאני בכלל אוהב לשיר ולנגן, שכל זה לא קשור אלי ושאני רוצה לוותר.
מהתסכול והקושי גם הדמעות כבר יוצאות.
ומשה שם יד על הכתף שלי. שותק ומקשיב.
כשסיימתי, משה מתחיל לדבר.
ומשה יודע בדיוק מה להגיד ואיך.
באותו היום משה גילה לי כוחות בעצמי שלא ידעתי שקיימים בי.
"אתה יהלום! אתה מבין את זה? אתה יהלום. אתה מיוחד. וגם אם אתה מוותר אני לא מוותר עליך, אין סיכוי שאתה עובר לי למקום אחר, אני צריך אותך איתי וגם המחלקה צריכה אותך, תישאר כאן ואני מבטיח לך, אתה תראה הכל יעבור ואתה לא תאמין. ואם אתה מרגיש קושי אני פה תמיד, כל מה שאתה צריך תבוא אליי."
בסוף השיחה כמובן הוא אומר: "השעת ת"ש שלך מתחילה עכשיו אל תדאג."
אחרי השיחה הזו משה נהיה הדמות להערצה שלי, בן אדם שאני אכנס אחריו לקרב בעיניים עצומות.
אחרי השיחה הזו לא הייתי צריך יותר. ואתם בטח מבינים למה.
מאז משה נכנס לי ללב והוא לא עוזב.
משה זה נשמה ועוצמות שלא שוכחים בחיים.
תודה על מי שהיית בשבילנו.
נריה, חייל של משה.
#גם אני חייל של משה בראון🔰

בסוף תרג"ד חורף שהיה לנו בגדוד שהיה עצום וארוך מהרגיל, ראיתי את משה שהיה כבר מ"מ במסייעת יושב על איזו חומה.
ניגשתי אליו ואמרתי לו "משה, זה הכל בזכותך, אתה הפכת אותנו ללוחמים".
ומשה חייך את החיוך שלו ואמר "איזה, זה הכל אתם".
שי פתאל, מהמחלקה של משה בנוב' 20.
#גם אני חייל של משה בראון🔰

אני חושב שזו הייתה הירידה הראשונה שלנו למטווחים.
משה עוצר אותנו אחרי שאנחנו יוצאים מהש"ג וקצת לפני הירידה אומר לנו "עכשיו אתם עוצרים ומסתכלים על הנוף, בהגדרה. תראו על מה אתם שומרים".
אני לא חושב שזה משפט שגרתי למ"מ בתחילת הטירונות..
#גם אני חייל של משה בראון🔰

הייתי מ״מ של משה בפלוגה בהכשרה ובעזה, עברנו המון ביחד, אבל לנצח הרגע הכי מטורף שלי איתו היה באימון קרב מגע אחד שולי בבאח גולני, אני טירון באימון השלמה עם מחלקת הבייניש, ומשה עומד מולנו באותה עמידה קלאסית, שכולם יודעים על איזו עמידה אני מדבר, ופתאום נטרף לחלוטין, מלהיב את החיילים, מלהיט את עצמו. זה היה כמו לצפות בתופעת טבע. הוא היה שונה מכל מפקד שראיתי, יותר קיצוני, יותר נעול, מאמין באיום בלב שלם. וככה זה נמשך, במשך כל האימון. באותו רגע אמרתי לעצמי שאם להילחם, אז רק תחת האיש הזה. הייתה לי הזכות העצומה לעשות את זה, ואני מודה לקב״ה על הזמן שלי איתו.
חשוב לי לספר גם שלמרות התדמית הקשוחה, הוא היה איש כל כך רגיש למצוקות של אחרים, וידע במבט אחד לפענח אותנו. שיחה עם משה לחיילים בעייתיים הייתה קסם, טריק לא הוגן, סופה של אדם אחד שבסופה החייל מופתע שמשה גרם לו להגיד מה שאמר.
פעם אחת נסענו לבית קפה שהוא אהב מאוד בקיסריה בשישי בבוקר, שהוא חפר על הרצון להגיע אליו במשך כל השבוע. כל הפורום מוביל והוא. אבל בדרך חיו גילה שהמקום לא כשר, ובלי להתבלבל בראון סובב את הרכב והלך לחפש מקום אחר.
משה לפעמים ברא מציאות משלו. הוא היה אומר לך משהו, שהיה כל כך מופרך, כל כך לא הגיוני, שאין ברירה אלא לקרוא לו זיון שכל. משהו הזוי כמו ירידה לשטח ביום ראשון כשהטירונים חוזרים מהבית לפני 12, הזוי כמו הרצון לייצר מסע חולות של 17 קילומטר בתוך דיונות עמוקות, הזוי כמו לדרוש עשר דקות לפני מסע את כל האמרלים של הקלעים, כשהוא מעולם לא חשב כך זה לפני כן. האבל הוא היה כל כך משכנע, כל כך אמין גם כשהוא חרטט, שהוא הלהיב אותך ואתגר אותך לעמוד בזה, ואיכשהו הדברים שהוא רצה תמיד קרו.
היו לו משפטים קבועים כמו ״לפתוח להם את התחת באופן מסודר״. הוא קרא לנו הממים בינוניים מינוס וצ׳יוואוואות מולנו, אבל מול אחרים קרא לנו רוטווילרים והתגאה כל כך בנבחרת של פלוגה א׳. הוא ידע לרדת לפרט הכי קטן כאן ולתת לנו חופש פעולה מלא במקום אחר, ותמיד בטח בנו ודרש עצמאות. הוא אהב מטקות והיה ממש טוב בבאולינג, וידע לא רק לחיות את השטח בצורה הכי רצינית שיש, אלא גם ליהנות מהחיים, מבשר טוב אצל בן חמו עם הפורום מוביל או ארוחת בוקר עם לואיזה אהבת חייו בקיסריה.
הוא היה חם ואמוציונאלי אבל גם מנהיגותי וקפדן לפרט הקטן ביותר, במטווחים הוא לא היה מ״פ שבודק ציונים, מעולם הוא לא שאל. אבל הוא תמיד בדק אם כל מטווח נקי ומסודר ועם דגלים עומדים, ואם משהו לא עמד, ידעת לצפות פגיעה. הפלוגה שלנו ירתה הכי טוב במחזור.
משה אח שלי, תמיד אהבתי והערצתי אותך, היום עם ישראל כולו אוהב ומעריץ אותך ותמיד אזכור אותך.
יוחאי, מ״מ של בראון

למשה היה כבוד למפקדים מעליו ולא שבר להם את המילה (זה עוד סיפור..), לפחות לא בפנינו.
אבל עד שזה מגיע לטובת החיילים שלו במה שהוא ידע שזו האמת:
סוף מסע כומתה. בוקר. כולם גמורים.
אנחנו מסתכלים בשעון ורואים שעוד מעט עובר זמן תפילה ואומרים למשה שאנחנו צריכים לזוז להתפלל.
ואז הרס"ר מתחיל תס"חים של לפני הטקס הרשמי עם ההורים, אתם יכולים לשער כמה הלחץ באוויר גדול..
אלכסיי המ"פ אומר למשה שאנחנו לא יכולים להתפלל עכשיו ושאנחנו צריכים להישאר לתס"חים.
הטורים במנוע של משה עולים מהר והוא מבהיר למ"פ שזה לא עומד לקרות. הולך דוך לרס"ר ומחליף איתו צעקות, הרס"ר מתעצבן ואומר לו "הם לא יהיו בטקס!", משה אומר לנו "לכו תתפללו, עליי. אני אעשה לכם טקס בעצמי".
כמובן שהלכנו, וכמובן שהיינו בטקס..
#גם אני חייל של משה בראון🔰

באחד השבועות בקורס קצינים היה שבוע קצת קשוח שלכולנו די נמאס ממנו. אמרתי למשה תגיד לי מה יהיה מה אין לזה סוף?!
משה בתוך כל השביזות והעייפות של השבוע הרים את הראש חייך אליי ואמר לי אחי שיעשו איתנו מה שהם רוצים. גם אם יגידו לנו לעלות את ההר ולרדת, יגידו לנו לעשות את זה פעמיים, 10 פעמים, 100 פעמים אפילו! בסוף זה ייגמר, אין להם ברירה הם לא יחזיקו אותנו פה לנצח, לא משנה כמה פעמים נעשה את זה יהיה לזה סוף.
את כל זה הוא אומר עם חיוך ענק על הפנים והפרצוף של משה שאומר אחי אני יודע איך זה עובד פה תסמוך עליי הכל טוב.
אימצתי את המשפט הזה ואמרתי אותו בעצמי לחיילים שלי בהמשך הדרך בשבועות קשים שהיו לנו. תודה לך אח יקר ואהוב🙏🏽❤🇮🇱
פלג זהבי.

כחלק מזה שמשה היה איש צבא כל החוויות שלנו התרכזו בסופ"שים מה שגם מנע מאיתנו לטוס הרבה לחו"ל.
החלום שלי היה להגיע לפריז בפעם השנייה כי הפעם הראשונה שלי הייתה חוויה לא טובה ופריז היא עיר האורות, עיר של אהבה.
ומשה כמי שגדל בצרפת ויש לו משפחה שם לא כל כך עף על הרעיון בגלל כל מה שהולך שם.
ביום ההולדת שלי השנה, משה היה בקורס מ"פים והוא לא יכל לפספס שום יום כי הכל היה חשוב.
בסופ"ש לפני היום הולדת שלי הוא הושיב אותי לשיחה והוא אמר לי שאנחנו טסים לפריז כדי להגשים את מה שאני כל כך רוצה ושהוא הצליח לקחת כמה ימים של חופש מהצבא למרות הקורס.
ביום ההולדת שלי הלכנו לבית קפה בבוקר והוא הוציא שרשרת מהממת כי כמובן שאצלו מתנה אחת זה לא מספיק.
בערב כבר היינו על מטוס לפריז, התארחנו אצל סבא וסבתא שלו וזכיתי להכיר את כל המשפחה שלו שלא יצא לי לפגוש עד היום.
בכל הטיול שלנו משה התרכז במה אני רוצה לעשות ובמה לי חשוב לי לראות גם אם זה אומר ללכת לקנות בגדים ואיפור למרות שזה הדבר שהוא הכי לא אוהב לעשות.
כל מקום שהלכנו אליו היה מלא בחשיבה והשקעה ואלו היה ה-4 ימים הכי טובים שהיו לי בחיים.
למרות שמשה היה קצין לוחם ולא יכולנו לטוס הרבה לחו"ל כמעט בכל חודש היינו לוקחים סופש לעצמנו לבד והוא היה מפתיע אותי בלילה במלון או צימר כדי שיהיה לנו זמן לבד.
בשבעה חברה שלי הזכירה לי ששאלתי אותן אם יש להן רעיון מה לעשות בסופש כי כבר היינו בכל מקום.
משה הגשים כל חלום שהיה לי, כל בקשה וגחמה.
מבית קפה שאני אוהבת, ליקב וטיולים בכל הארץ ובעולם ודאג שתמיד אהיה שמחה ומאושרת.
לואיזה, בת הזוג.

טיסה ספונטנית שלי ושל משה ליוון
יעד של מסיבות, שיכורים מהבוקר עד הלילה.
נוחתים ביוון מגיעים למלון ומקבלים מפתחות לחדר והדבר שמדגישים לנו בקבלה של המלון זה שיש מפתח אחד לחדר הזה (מלון כוכב וחצי אולי).
אמרתי למשה עזוב אותי אתה מסטול אתה תאבד את המפתחות ואת עצמך תן לי את המפתחות.
עובר יום עובר יומיים המפתח אצלי ומשה החליט שהוא רוצה שאני יסמוך עליו שהמפתחות יהיו אצלו, אומר לי כפרה עלייך סמוך עליי שומר את המפתח מכל משמר.
טוב… הצליח לשכנע אותי… יוצאים למסיבת בריכה.
מגיעים לבריכה מיליון אנשים בבריכה שותים נהנים ואז הגיעה שאלת מיליון הדולר……
משההההההה נו המפתח עוד עלייך??
בודק בכיסים…. אין מפתח.. מסתכל עליי בפרצוף של מתחנן אל תתבאס ומתפקע מצחוק אומר לי אופק סמוך עליי אנחנו חוזרים עם מפתח.
מפה משה כמו משה ננעל בראש,
חוזר לי אחרי דקה עם משקפת שאלוהים יודע מאיפה הביא אותה
ויוצא לצלילה בבריכה בין מיליון שיכורים, החליט שהוא את המפתח מוצא.. וכך היה.
חוזר אחרי כמה דקות.. פתאום מוציא את הראש מהמים שיכור עם משקפת כמו צוללן ומרים לי את המפתח באוויר עם מבט של נווו עכשיו אתה סומך עליי או לא🤣
משה כמו משה שם לעצמו מטרה ואין סיכוי שלא יכבוש אותה.
אבל עכשיו הוא יודע למעלה שהבן אדם שהכי סמכתי עליו בעולם זה הוא!
משה אחי הגיבור.. אוהב אותך לנצח חבר יקר ואזכור אותך תמיד!❤
תודה על על כל החוויות והזכרונות שצברנו ביחד ותודה על מי שהיית בשבילי.

אופק, חבר.

את משה פגשתי לפני 3 שנים בבאח גולני, אני הייתי מדריכה בבאח והוא ממ שהרגע סיים בהד 1.
זו הייתה פינת הבריחה של שנינו בבסיס, חלקה של שקט ואהבה.
בשלושת השנים האלה עברתי עם משה הרבה תפקידים, ממ בבאח, ממ של מחלקת ה5 בגדוד, סמפ בפלוגה א של הגדוד, קורס מפים, מפ הכשרות בבאח וגם את הלחימה בעזה.
לצאת עם איש קבע זה לא דבר פשוט, לחיות מסופ"ש לסופ"ש, שבתות שהוא סוגר, תרגילים, חוסר זמינות ועבודה שלא נפסקת מסביב לשעון, אבל אין דבר שמשה לא עשה כדי לשמור על הזוגיות שלנו הכי טובה שאפשר. הוא ידע לקחת פסק זמן כשצריך ולהקדיש לי זמן, לשלוח הודעה של מה קורה או סתם לב כדי לראות מה איתי והוא נלחם על כל אפטר ואפטר כדי שלא ארגיש שהצבא יותר חשוב ממני.
בכל שבת שבה היה יוצא הביתה היה לנו טקס קבוע, משה הולך להסתפר ואני כבר מחכה לו בבית כדי שנממש את כל התוכניות שתיכננו בסופש. הוא היה מגיע כל-כך עייף הביתה ונלחם בעצמו כדי להישאר ער ולא לאכזב אותי כי מבחינתו האושר שלי היה מעל הכל.
משה היה מקדיש לי כל רגע ורגע מהסופ"ש שלו מהרגע שהגיע הביתה עד הרגע שהיה צריך שוב להיפרד, הוא היה מצרף אותי לכל תכנון שהיה לו בסופש כדי שלא נבזבז שום רגע יחד.
משה הוא בשבילי הכל, החבר הכי טוב בעולם, האוזן הקשבת שלי, התמיכה, הפריקה והאהבה הכי גדולה שלי בחיים.
השתחררתי לפני שנתיים וזו הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי ומשה פשוט היה שם, היה שם להקשיב, לתמוך ולחבק אבל גם לדחוף אותי קדימה בכל הכוח ולא לתת לי ליפול ,הוא היה העוגן הכי גדול בחיים שלי.
מעולם לא עניינו אותנו ריגושים או שטויות מה שהיה חשוב לנו זה להיות יחד לא משנה איפה, מתי ואיך.
אם זה בשירות בלברוח לפינה שקטה ולאכול משהו בחלבייה, אם זה שמשה חוזר עייף אז פשוט לשכב איתו במיטה כשהוא משלים שעות שינה, אם זה שמשה היה יוצא אפטר ב-9 בערב כדי שנוכל לישון ביחד ואם זה לנסוע אליו בשבתות ולבשל לו רק כדי שישמח.
זכיתי להיות 3 שנים עם הבן אדם הכי טוב בעולם, זכיתי בבן זוג הכי טוב בעולם , זכיתי במשה שלי.
אני כל כך גאה להגיד שהייתי בת הזוג של משה אברהם בראון ז״ל וגם אם הייתי יודעת שככה זה יגמר לא הייתי מוותרת על אף רגע.
לואיזה, בת הזוג.

סיפור החתונה שלי
יום שישי - משה יצא מהצבא לחתונה שלי שהייתה אמורה להיות ביום שני, אבל בשל תקופת הקורונה לא מצאנו אולם. אמא שלי מתקשרת למשה ובוכה לו שאין חתונה כי אין אולם.
משה מתקשר אלי בשעה 11:00 בערך ואומר לי פייגה מה קורה תגידי שמעתי שאין חתונה, ואני עונה כן אחי אין אולם אז אין חתונה. משה עונה לי אין מצב יש לי אישור עד יום שלישי ותהיה חתונה בשני.
ישר שואל אותי מה הקריטריונים שלי לאולם ואני לא מקלה עליו ומתחילה רשימה:
(1) שביל ארוך לחופה
(2) אורות כמו באולם המקורי
(3) כשרות מחפוד
(4) תקציב כמובן
משה מנתק ואומר לי על זה. שעות בודדות אחרי זה מתקשר אלי ואומר לי כנסי לוואצאפ תראי יש אולם בול מה שאת רוצה
ואני אומרת לו אוקי אבל מה עם כשרות ותקציב?
אומר לי אל תדאגי נברר שם.
ואז הוא אומר יאללה נוסעים לאולם. נסענו משה, מאיר (בעלי) ואני לחדרה לאולם. משה ישב מאחורה ואני זוכרת שהוא אמר לנו ״טוב אני לא רגיל לשבת מאחורה אבל הפעם נסתדר״, התמונה המצורפת היא התמונה שעשיתי בזמנו ברכב.
מפה לשם מגיעים למקום והתאריך היחיד שפנוי היה יום שני כמו התאריך של החתונה שלי. כל הפגישה אני אומרת למשה נו משה כשרות ותקציב והוא עונה לי לא לדאוג.
בסוף הפגישה הוא שואל את בעל האולם תגיד אחי אפשר כשרות מחפוד ובעל האולם אומר לו כן בטח אחי לכולם או רק חלק.
משה מסתכל עלי ואומר לי נו יאללה חותמים? אכן חתמנו והתחתנו שם.
בחזור משה אומר לי רגע מצאתי את האולם אז אפשר עוד מוזמן? חחח מצרך יקר לאור העובדה שהיה אפשר רק 50 מוזמנים לכל צד בתקופת הקורונה אבל משה קיבל את מה שהוא רצה :)
אשכרה בכמה שעות ארגן חתונה ❤
פייגה, אחות.

משה המ"מ.
בתקופת ההיכרות הראשונה שלנו קראנו לך המ"מ.
המ"מ הכי מטורף בבאח. הסתכלנו עליך בהערצה על אף שהיינו מחלקה של חברה שגדולים ממך.
היית לנו לאב ואם, כמו לביאה לגורים שלה דאגת לנו. משה החותר את זה כבר כולם ידעו בפלוגה, וגם המ"פ ידע שהוא לא יכול עליך.
עוד לא עברו 3 שנים מאז הפעם הראשונה שפגשנו אותך.
אני זוכר ששבועיים אחרי תחילת ההכשרה הוצאת אותי להכנה לקורס חובשים. אני לא רציתי, אז ניסו לשכנע אותי שהכל טוב וישלימו לנו החובשים את כל ההסמכות שנפספס, אבל אותי זה לא שיכנע אני ידעתי שאני רוצה שרק משה ילמד אותי להילחם. אין תחליף לחוויה של הכשרה עם משה, הרעל בעיניים, הכריזמה הלא נורמלית, כל מ"מ שפגשתי לאחריו אמרתי ישר ״אין זה לא משה״. בן אדם שמילה טובה שלו יכולה לנסוך בך כוחות מחודשים ולשבור שיא בבחמס או לעבור בוחן בר אור.
בן אדם שעושה הכל בשבילך ורותם אותך לעשות הכל בשבילו. פעם אחת איחרתי לזמן שהקציבו לנו אחרי תפילת שחרית, כל המחלקה כבר עמדה ואני הצטרפתי באיחור ניכר, יותר מכל עונש מה שחששתי ממנו היה לאכזב את משה.
משה בן אדם כל כך חי וחיוני, מלא עוצמות, משהו במבט החדור מטרה, הכריזמה, ההליכה הכמעט חתולית כזאת הליכה זקופה, מבנה גוף רזה אבל אתה יודע שהוא מסוגל להכריע גם בריונים שעדיפים ממנו בכח ומשקל בזכות הנעילות שלו.
הוא כל הזמן סיפר לנו איך בקורס קצינים הוא פגש צוערים ממטכ"ל ומכל מיני יחידות מיוחדות, ואיך הוא לא התרגש מהם, הוא גרם לי להאמין ולהבין שיש לי את הקצין הכי מטורף שיש! אחד ששם בכיס כל חייל מכל יחידה מובחרת שתהיה.
ללכת אחריו במסעות אל תוך החושך של הלילה, אתה מרגיש כ"כ בטוח, נסחף אחרי הביטחון של משה. הייתי מוכן ללכת להילחם עם משה גם עד קצה העולם.
מטווחים של משה זה היה בית חרושת, ניצול זמן פסיכי, כל זמן מטווח זה מתנה וכל הזמן רק חתר איך לשפר אותנו. אי אפשר להסביר את תחושת הגאווה שאתה מגיע לשולחן של משה שיושב עם העט שלו ואז מרים אליך מבט ושואל ״כמה נריה״ ואתה אומר לו את התוצאה שהצלחת להשיג במטווח.
וכמובן שהכל מתחיל מהפרטים הקטנים המטווח תמיד היה נקי ומסודר טיפ טופ מכל תרמיל או לכלוך וכמו שמשה היה אוהב לומר תעשו שזה יראה כמו ״מוזיאון״.
מעולם לא נתקלתי בסטנדרט כזה אח״כ בשאר השירות שלי.
רגע שאני לא אשכח בשבוע טכניקות תרגולות משה עשה איתנו לראשונה תרגיל של 2 מלפנים בהרכב מחלקתי מלא, מדהים ומרשים לראות את המחזה הזה, משה כמו איזה מנצח נותן את הפקודות שתיים מלפנים ושתי טורים וכולם כמו כוכבי לכת סביב השמש סרים למשמעתו.
יש עוד המון מה לספר על משה, משה ילך איתי כל החיים, המבט החדור מטרה שלו בעיניים תמיד יזכיר לי שאני מסוגל להכל, לא לעצור כי משה לא היה עוצר.
#גם אני חייל של משה❤

הדבר הראשון שעלה לי בראש שהגעתי לשבעה:
בקו עזה יצאת הביתה למשך שבוע לסדר דברים למעבר דירה שלכם ולעזור למשפחה (שזה פרק בפני עצמו על האהבה שלך למשפחה שלך אבל סיפור לפעם אחרת).
סוף השבוע הזה שאלת אותי (הייתי כבר סמ"פ) אם אני יכול לבוא לעזור לך להעביר כמה דברים עם הדימקס של הפלוגה על חשבון איזה אפטר שהיה אמור להיות לי.
כמובן שבאתי בלי שאלה (בן ישי ובן יעקב שותפים גם לסיפור הזה).
בכל מקרה אנחנו נקרעים עושים נגלות והדיירות הקודמות עוד בדירה שם מבינות שאנחנו קצינים בגולני ושואלות אם אנחנו רוצים לאכול או לשתות משהו, מתוך נימוס אמרנו לא לא צריך למרות שהיינו מתיםםםםםםם מרעב..
הוציאה לנו קערת ענבים וקנקן מים.
גמרנו את זה תוך דקה והמשכנו לעוד נגלה.
חזרנו לדירה ורואים עוד קערת ענבים וקנקן מים גם אותם גמרנו תוך דקה וככה איזה 5 פעמים עד שחטפת את הסיבוב שלך ובאת אליה: ״נו מה אני אליהו ענבים?? מנסים לרמוז לך שאנחנו רעבים!!״
ההיא נשפכה עלינו מצחוק והכינה לנו ארוחת ערב.
אי אפשר היה לעמוד בפנייך יא מושון.
הראל.

כשיצאנו מעזה להתרעננות הראשונה, היינו בשטח כינוס, והייתה איזו התראת נ״ט על השטח כך שלא יכלו להביא אוטובוס, אז עשינו נגלות עם ג’יפים אזרחיים.
כשנארו חיילים לנגלה אחרונה, מי שמשה היה אמור לנסוע איתו ליעד, אמר לו ׳יאללה בוא ניסע׳.
משה שהיה במלא טלפונים איך שיצאנו להתחיל לעשות סדר, סימן לו תוך כדי שיחה ׳לא, האחרון׳ - הוא לא היה צריך מילים כדי לבטא את מה שהיה לו מובן מאליו. עד שהוא לא רואה את החייל האחרון עולה על הרכב, הוא לא נוסע לשומקום.
אמיתי, הרס"פ

לפני כל אימון בצבא, מישהו חייב לחתום על השטח, ככה שיהיה אחראי לניקיון כשמסיימים. והרבה פעמים שלב הזיכוי על השטח הופך מייגע עד שמשחררים אותך, תמיד יש עוד איזו עטיפה שעפה ברוח.
היינו בהכשרה בשבועיים נמר, מאוד אינטנסיביים, בשטח בצאלים.
שסיימנו את האימון, היה יום חמישי,ערב ראש השנה. והיה לחץ גדול להגיע בהקדם לבאח.
לאחר שעשינו סריקות על כל השטח, משה עלה עם הרכב להזדכות על השטח, וכדי לא להחזיר מחלקה, הוא אסף שם מלא זבל במשך יותר מחצי שעה.
תחשבו- מ״פ! עושה סריקות זבל. זה לא משהו שקורה כל יום.
אבל השיא היה, שכשזיכו אותנו והיינו רשאים ללכת, הוא הגיע לחניה שם חיכינו לו, והיו שם כמה בזנטים תקועים שתיחמו את החניה. הוא התעצבן עלינו שהתעלמנו מהם.
׳ זה הפנים של החטיבה שלנו׳ אמר. ו׳זה שזיכו אותנו לא אומר אנחנו משאירים מלוכלך׳ והתחיל בעצמו להוציא אותם.
כל זה כמובן כששוב נשאר אחרון בשטח ושלח את כל החיילים לדרכם כבר.
אמיתי, הרספ

יום אחד, באחת הנסיעות יחד עם משה,
הוא קיבל שיחה מאיזה חייל עבר שלו, שסיפר לו על המצב ושהוא צריך סכום כסף לפני שינתקו את החשמל לאמא שלו.
משה תוך כדי השיחה בלי לשאול יותר מידי שאלות, פשוט העביר לאמא שלו סכום של כמה אלפים, בתקווה שיום אחד יחזירו, אבל אתם יודעים איך זה..
אני זוכר שישבתי ברכב מאחורה, כולי נפעם מאיזה מפקד יש לי.
אמרתי לו, חצי בצחוק חצי ברצינות - ״זה סיפור שאני צריך לזכור, זה סיפור שמספרים על מי שמת״.
ומשה כמו משה מושך בכתפיו ״שטויות״.
אמיתי, הרס"פ

באחד מרגעי הקושי במהלך ההכשרה ניגשתי למשה וסיפרתי לו את הקושי והתחושות שזה בכלל לא בשבילי כל האירוע..
אז ישבנו לשיחה ותוך כדי משה סיפר לי שלפני תחילת המחזור הייתה למ"מים ישיבה, אולי עם המ"פ אולי עם קצינים בכירים יותר, וכל אחד אמר שם איך הוא חושב לנהל את המחלקה, מה הכי חשוב.
וסיפר לי שעלו שם כל מיני דברים.
והוא אמר להם שלדעתו הכי חשוב זו הרוח. אם יש רוח יש הכל.
וכל מי שמכיר את משה יודע כמה המשפט הזה היה באמת חלק ממנו ואופייני לו..

שי פתאל, מהמחלקה של משה בנוב' 20.

#גם אני חייל של משה בראון🔰

משה היה מ"מ מקביל בהכשרה שלי והמפק"צ שלי בהכנה לקורס קצינים.
המצב שלי היה לא טוב באותה תקופה, לא רציתי באמת לצאת לקורס קצינים וראיתי שזה לא מעניין אף אחד אם אני רוצה או לא, עד שהגיע משה.
משה ראה את הפרצוף שלי באחת ההרצאות מסתכל לרצפה רוצה רק שהזמן יעבור ושמשהו יסתדר לטובתי, הרגשתי שאני נדחק לקצה ושאני אצטרך אולי לעשות משהו ולהיענש כדי לא לצאת לקורס אבל משה שם לב אלי.
הוא הוציא אותי משיחה בזמן לוז מחייב, ישב איתי בלילה ואמר לי כל מה שהוא רואה בי. הוא התחיל בלשאול אם הכל בסדר אצלי בבית, המשיך בלהגיד לי כמה הוא מאמין שאני טוב וכמה שהוא ישמח לקבל אותי בפלוגה שלו בתור מ"מ, שהוא מכיר אותי וסומך עלי, אחר כך התעקש לדבר עם הבת זוג שלי ואמר לה ״החבר שלך צריך להוביל לוחמים בקרב, אבל בלי קשר תדעי שיש לך חבר מדהים״.
בסוף משה הבין שאני באמת לא רוצה ושזה לא עניין של התלבטות והוא ביקש החלטה סופית ואמר שיעזור לי בכל מה שאפשר, אמרתי לו שאני לא רוצה והוא הבטיח שיעשה כל מה שאפשר כדי לעזור , לבסוף הצליח וגם שאל אותי אם אני שמח ושלח אותי הביתה עם חיבוק.
מתוך 50 קצינים לעתיד, שם לב לבן אדם אחד ויחיד לפי הבעת פנים והתעקש לעזור כדי להעלות חיוך על הפנים שלי. בזכותו ורק בזכותו קיבלתי מה שרציתי! ומאז לא הפסקתי להודות לו בלב שלי כל יום, לא הספקתי להגיד לו שוב תודה לצערי.

במסע 14+3 במהלך ההכשרה… זה היה מסע חולות שהשתכנעתי לעשות אותו איתך ועם שיר המדאגית למרות שלא ההיתי צריך… אבל רציתי להיות חלק וגם וואלה היה לי כיף להיות לידך ולדבר איתך ולהרגיש חלק וגם זה שימח אותך שאני רוצה ללכת איתכם אז עשיתי את זה… דיברנו כל המסע וסיפרתי לך חוויות וצחקנו… ובסוף המסע הסתכלת לאחור על כל הפלוגה חייכת אליי עם החיוך של משה ואמרת לי נווה פתחתי להם את התחת במסודר היום אהה… תמיד רצית לאתגר אותם יותר ולעשות אותם הכי טובים בהכל. ידברו עליך ועל ההישגיים שהבאת את הפלוגה בבאח עוד שנים! היית מקצוען ואהבת את החיילים, כל מי ששאל אותי אי פעם איך משה בתור מפקד תמיד אמרתי הוא מטורף משוגע ואין דבר שהוא לא יכול לעשות וזה משהו שכל פקוד שלך יגיד. אוהב אותך כל כך באמת תודה, עיצבת אותי כל כך ולא וויתרת לי בחיים. תמיד דרשת ממני להיות הכי טוב כי אנחנו הפלוגה הכי טובה והיינו בזכותך ❤❤❤
נווה החופל.

משה היה אלוף בקומבינות..
אספר שני מקרים שעכשיו צצים לי:
1. באיזה שלב הייתי צריך לעשות איזה טיפול שיניים, ועד שהגעתי לשם התברר שיש בעיה עם אחד המסמכים. משהו קטן בשם של בית החולים שהבירוקרטיה לא יכלה להכיל..
אמרתי למשה שיש בעיה, והוא אמר לי 'נו באמת, הם לא יכולים לשים רגע טיפקס ולשנות את השם?'..
2. בתחילת תרג"ד חורף לפני הקפ"ק אני רואה את משה, מדברים וזה ואז משה מספר לי כשכולו זורח מאושר שהוא קלט שהחבר'ה שלו מהמסייעת צריכים להגיע לאיזו נקודה בהתחלה, אז הוא כבר לקח ישירות לשם את האוטובוס במקום לנקודת ההתחלה של הגדוד והוריד שם את החבר'ה..
#גם אני חייל של משה בראון🔰

משה היה נעול ברמה אחרת. אמסטף הייתי קורא לו.
בנוסף הוא היה יצירתי להפליא.
ועל כל אלה נוספת תחרותיות שלא יודעת מנוח.
התגלמות שלושת התכונות האלה בשיאן התבטאה בסיפור הבא:
היה לנו בוחן מחלקה בפלוגה.
מי שלא יודע- זה אקט שבו נבחנת כל המחלקה על ריצה עם אלונקות ומשקלים, אקט של הרבה מאוד רבאק ונעילות.
בראון החליט שהוא רוצה מגפון.
אמרתי לו ׳למה מגפון?׳
׳שיהיה, שאוכל לצעוק על האחרונים׳
טוב, קודקוד מבקש, אנחנו מבצעים. הבאתי לו מגפון בדרך לא דרך, שבסוף התברר שיש לו תקלה. שעת ערב מאוחרת, מחר בבוקר כבר הבוחן. ואין מגפון.
משה לא מוותר ואומר לנו לא ללכת לישון, עד שיש מגפון.
נסעו הסרספ והנהג ועברו בכל כפר קרע, עד שהשיגו לו מגפון.
עטפו לו יפה באריזת מתנה, והביאו לו. הוא היה המאושר באדם.
כמתוכנן, למחרת הוא רץ עם המגפון את הבוחן. עם כל המחלקות. ואכן צעק עם הרבאק שלו על כל המדדים מאחור..
כזה הוא היה.
ויש גם סרטון להמחשה מצורף.
אמיתי, הרספ.

בסיום ההכשרה הנחיתו על משה שהוא יאלץ לעזוב אותנו לטובת מחלקה אחרת בגדוד שצריכה אותו.
היה נראה שמשה מנסה למשוך עוד קצת זמן איתנו, גם בגלל הקשר עם המחלקה וגם בגלל הדאגה שלו שנתאקלם טוב ונישאר חזקים. זה מתבטא בסיפור הבא:
בסוף המסע עליה לגדוד יש איזה טקס שעושה המחלקה הותיקה יותר בפלוגה, עם פירוטכניקה של אש וכל מיני כאלה, וכמובן - שירי פלוגה..
השירים התחילו, ואנחנו נחשפים לראשונה לטקסים הפלוגתיים. ואז - משה שמע שמקללים באיזה שיר, לא יודע אפילו אם כולם שמעו וכמה בדיוק קיללו.
הוא רתח.
לא עניין אותו כלום, הוא במקום לקח את כולנו לצד, אמר לנו שסוכם שלא יהיו קללות והם הפרו את ההסכם, ונתן לנו נאום בלהט שמשה יודע לתת על זה שאסור לנו לאבד את עצמנו..
#גם אני חייל של משה בראון🔰

בכללי בכל מה שקשור לתפילות וענייני דת, ידענו שאנחנו יכולים לסמוך על משה בעיניים עצומות.
כשהוא ידע מראש שיש דברים שיכולים להיות איתם בעיה הוא כבר היה שואל לפני כן את הרב של הבא"ח מה לעשות, והוא באמת היה מקשיב לו ולא מנסה לסבן כמו שקורה לפעמים.. הוא נתן לנו ביטחון בקטע הזה דבר שהחזיר כלפיו אמון מצידנו.
כשהיה דברים שלא ידע לחזות מראש ואמרנו לו שיש בעיה - גם אז היה קשוב, התייעץ ושאל אותנו או את הרב.
אני חושב שזה חלק בלתי נפרד מיכולת הניהול המדהימה שלו והרגישות שלו כלפי אנשים.
#גם אני חייל של משה בראון🔰

גם אם תיתנו לי פודיום ומיקרופון ואני אדבר במשך שבוע שלם בלי הפסקה לא אצליח להעביר לכם קצה חוט מי היה האדם הזה.
אנסה להרכיב לכם כמה משפטים למרות שזה לא כל כך אני אבל מחובתי לעשות זאת!
בראון מפקד המחלקה, תפקיד ראשון ילד בן 20 עם בגרות של בן 30 בא חדור אש בעניים, מטרה אחת ברורה וחדה: את האנשים שמולי אני הופך ללוחמים! תמיד ניראה שהוא מתכנן משהו, כמה צעדים קדימה לפני כולם, ואנחנו שואלים מה בראון מתכנן לנו היום?! מה האתגר הבא שלו?!
בוקר! עוד חושך בחוץ הדלת של מגורי הסגל נפתחת בבעיטה (כמו בכל בוקר).. ובראון משגר את עצמו החוצה כמו טיל, אחרי שכל הלילה בנה לנו תיק.. תרגיל.
כן הוא היה מאתגר אותנו כל אתגר מאתגר מקודמו, אין פשרות, סטנדרט גבוה, ירידה לפרטים הכי קטנים, לא מפספס אף חייל !
דרש מאיתנו את הטוב ביותר ,סחט אותנו עד האנרגיות האחרונות
ציוד מסודר תמיד ואם לא אתה היית מגיע ולוחש לי באוזן "אהרון משהו מפריע לי בעיניים, לא לא מסודר לי.. תיישר לי את הדגל ישראל הוא קצת עקום זה לא מכבד".
גמרת אותנו אחי וזה מה שעשה אותנו מי שהיינו לוחמים עם רעל בעיניים, מחלקה שבולעת כל מה שיביאו עליה. וכשקצת פרגננו לך…טרחת להזכיר לנו שזה לא אתה זה אנחנו !
השקיע בנו כמו בכל דבר, החיילים שלו קודמים להכל ! היה אוזן קשבת תמיד למרות שהוא ממהר. הכל מהלב בלי שום טיפת ציניות או זלזול, הכל נעשה ביושר וכנות, ידעת מה להגיד ומתי, המילים תמיד שקולות נכון, כאילו אתה מהנדס המוחות והרגשות של הפקודים שלך.
רגיש ונחוש מבט חודר ועמוק.
אהבת אותנו מעומק ליבך וביום שעברת למקום אחר שהיה צריך תותח שירים את הכפפה היה ברור שזה יהיה אתה! סיפרת לנו שאתה עוזב אותנו חנוק עם דמעות בעניים קמת ויצאת מהחדר וזה מראה כמה הלב שלך נמצא במקום הנכון.
הסיפורים איתך פשוט לא נגמרים עוד ועוד פלשבקים עולים לי לראש מהבוקר, וזה פשוט גורם לי לחייך בכל העצב הזה.
אחי אתה גיבור ישראל עכשיו אבל גם לפני שהלכת לנו תמיד היית גיבור ישראל בשבילנו, אתה הגיבור שלי!
וכן אני יודע שהייתה עושה את זה עוד 100 פעמים בלי לחשוב פעמיים כי זה פשוט אתה ! קלאסי שלך אחי. ורק מי שמכיר אותך יבין את זה!
היה לי הזכות למפקד כמוך, מפקד שהוא חבר, מפקד שהוא אח בלי פוזות ובלי גאווה. אתה הדוגמה הכי טובה למה הוא מפקד אמיתי !
כשאמרו לי שנפלת ישר אמרתי בראון לא נופל וגם אם כן הוא נופל וקם !!! לא נפלת אחי אתה פה רק במקום אחר !
תודה על הכל אחי, למדתי ממך המון.
לעולם לא אשכח אותך. אני גאה בך, אתה בליבי לנצח.
כמו כולם אני בטוח כמה הקשר לשלנו היה מיוחד !
אדאג להנציח אותך כל עוד אני נושם !
בטוח שכל יום שיעבור אגלה עלייך דברים שעוד לא ידעתי עלייך. שמור עלינו משם ואני בטוח שגם שם לא תפספס שום דבר ואם לא מקשיבים לך שם, תהפוך שולחנות זה תמיד עבד לך ;)
מלא הערכה מנגב החוד שלך 🙏🏻

יש דד ליין ויש משימה.

החברים שלך כמוך משימתיים ויש ספר להוציא וזו המשימה ואחר כך יהיה זמן לשיחות ולסיפורים.

יש את ה"עכשיו".

המשימה שלי להיום היא לרשום עליך, אליך, עלינו בספר הזה

נשמע קצת הזיה כל השבועיים האחרונים, הטירוף סביבך.

אתה כל עולמי,ולא ידעתי שאתה כל העולם של עוד כל-כך הרבה.

אני מגלה עוד ועוד כל דקה. ואני מעריכה אותך, ומתגאה בך.

אתה נותן לי כוחות לקום בבוקר ולהרים את הראש ולהסתכל קדימה כי כזה היית.

מושון שלי אני רוצה בשלב ראשון להודות לך שהיית לי לזכות להיות שם בשבילך.

היית לי זכות, (אולי המושג עבר פה פחות מתאים) כי יש לי זכות גם היום.

להיות אחותך.

אין מישהו שמכיר אותי ולא הכיר אותך, זה צמד. ידעו כולם שמושון חוזר או מרחוק צריך משהו אז עוצרים הכל ומתייצבים. עוד בחיים הערכתי את הכבוד להיות שם בכל מה שרק צריך והיום יותר מכל לספר לכל מי שאני רק פוגשת איזה בן אדם אתה.

אני שיודעת לכתוב אין לי מילים לכתוב.

אהבה של חיי, "הלב שלי" ככה אתה קרוי אצלי בטלפון. מה אני אחדש שאנשים עוד לא יודעים?

על הצניעות שלך שלא אני ולא עוד הרבה ידעו על העשייה הרחבה שלך והיית עושה את זה בשקט בשקט, אף אחד לא צריך לדעת. לצד זה ידעתי שאם יש מישהו שצריך משהו ואין לי איך לעזור אתה תמצא את הדרך. לפני כמה חודשים שלחתי לך הודעה שאח של חברה התגייס ואין לו ציוד וישר אמרת לי משימתי "אם חסר לא עוד דברים תגידי לי אני אטפל בזה". כל זה בתור תפקיד מפקד פלוגה שהחייל אינו קשור אליך ב12:30 בלילה. דאגת לזה ואף וידאת שזה מטופל.

סיפור נוסף הוא שהתקשרתי אליך לפני כמה שבועות לגבי חיילת שלא מוציאים לגיבוש עוקץ, וזה החלום שלה. מה לך ולעוקץ? והיית בכלל בשטח אש. אחראי על פלוגה שלמה, אמרת לי שלחי לי מספר אישי אני דואג לזה.. אפילו לא עדכנת אותי מה נסגר ולמחרת היה הגיבוש והייתי בטוחה שאין כבר מה לעשות ואז אתה מתקשר אלי ואומר לי היא ועוד 3 חיילות שלא רצו להוציא לגיבוש עולות לאוטובוס עכשיו לגיבוש. (3 מהן עברו את הגיבוש והיום בעוקץ בזכותך).

מכל סיפור כזה או טובה כזאת לעולם לא הזכרת לי ועשית את זה בשקט בשקט והעיקר שזה בוצע ומאחוריך עד המשימה הבאה. אלוהים יודע בתוך כל הלו"זים שלך איך ידעת למצוא זמן להכל ולא לוותר על כלום.

והתעודות הצטיינות מה איתן? איזה שש שבע בערימה בארון שלך, הפינתי בחדר כאילו זה מהדברים המוסתרים שמצאתי לאחר הלוויה. היית הורג אותי אם היית יודע שאני מראה את זה לכולם. כל מה שלא רצית, שאף לא ידע יותר מידי הרי איש פשוט אתה.

התכונות הבולטות שחוזרות על עצמן הן הצניעות, המשימתיות, השאיפה למצוינות והדבר הכי חשוב זה להיות שם בשביל כולם ולא לוותר על אף אדם ואף חייל. על זה נלחמת עד הסוף.

השיחה שלנו בעיר הבהדים לפני הכניסה הקרקעית, ישבנו עם סיגריה ומיץ תפוזים כמו שאתה אוהב ודיברנו על האובדן שכבר היה (החיילים מהגדוד שנפלו כבר ב7 לאוקטובר), ועל המלחמה העתידית החששות והשיקולים. אתה כזה אחראי שכל הזמן מה שרץ לך בראש זה האחראיות על הפלוגה בזה לא היה מקום לטעיות מבחינתך. אמרת לי בארבע עיניים רק שאקבל את ההחלטות הנכונות ויחזרו כולם בשלום.

אז כן אני יכולה להגיד לך בלב שלם שעשית את כל מה שביכולתך כדי שהם יחזרו בשלום ואף הדוגמה אישית שלך והחתירה למגע אלו הערכים שבאו לידי ביטוי עד נשימתך האחרונה.

משה בר און לא צריך שלא המשפחה ולא החברים ולא המכרים יעבדו קשה כדי להנציח אותך עשית את זה במהלך 23 שנה בדרך הכי טובה. השם שלך הולך ועוד ילך לפניך.

מהרגע שהודיעו לי אני אומרת לכולם שאני יותר לא מתפשרת ואני לומדת ממך על זה שבחרת את החיים שלך כל רגע ועשית את זה טוב עד הרגע האחרון. שאני אזכה לעשירית מהגשמה עצמית שלך.

אוהבת אותך לנצח לב שלי.

רבקה, אחות.